תנ"ך על הפרק
קהלת ו
813
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(שם) איש אשר וגו׳. דרש ר׳ לוי, איש אשר יתן לו האלהים עושר – זה בעל מקרא בשהוא שמח בחלקו שאין בו טרחת עיון יתירה, וגם לא טורח סדור הדברים בעל פה, כי דברים שבכתב אסור לאומרן בעל פה. , ונכסים – זה בעל משנה גונקראים נכסים דהיינו קרקעות שהן יסוד קיים אשר עליו יסובו דרכי הלמודים מגמ' וברייתות, והוו מעין קרן קיימת כמו הקרקעות. , וכבוד – זה בעל תוספתא דשמפרש את המשנה וע"י זה הוא מכובד. , ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה – אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר׳ חייא ושל ר' הושעיא ושל בר קפרא השיש בהם כל הדינין שיבקש למצוא בעל משנה. , ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו – זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר והכונה שאינו יכול להורות כל הוראה שהיא מתוך האגדה שאין למדין ממנה, אע"פ שאמנם ימצא כמה דינים באגדות. , כי איש נכרי יאכלנו – זה בעל תלמוד שמטמא ומטהר אוסר ומתיר זר"ל שחקירת ההלכה ופסקיהם האחרון הוא רק מן התלמוד. ולא נתבאר יפה הלשון והתואר איש נכרי לבעל תלמוד, וגם הדרשה בכללה צריכה באור, ויתכן לפרש בכלל הענין דכאן ידֻבר משני אנשים בעלי תורה אחד הוא בעל מקרא ומשנה וכו', אך חסר לו הכשרון להשתמש בהם להוציא דין לברורו ולאמתו, ואיש [נכרי] אחר – זה בעל תלמוד שיש לו הכח והכשרון בזה משתמש בידיעותיו ומטמא ומטהר וכו'. .
(ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה) אם יוליד איש מאה. זה קין שהוליד מאה בנים חר"ל הרבה בנים מאד לפי אורך שניו שהיה חי כבסמוך. , ושנים רבות יחיה שחיה שנים הרבה טכי כפי המבואר בסמוך נשטף במבול, והמבול היה בשנת אלף ותרנ"ו ליצירה, ואדם חי תתק"ל שנה, נמצא שלקין הוסיפו תשכ"ו שנה. ונפשו לא תשבע מן הטובה – שלא שבע נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם ימפני שהיה נע ונד בארץ. וגם קבורה לא היתה לו – שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו יאעיין במ"ר בראשית פרשה כ"ב למד זה מפסוק, והלשון תלוי ברפיון ענינו שלא נגמר דינו, וכעין הלשון בר"ה ט"ז ב' בינונים תלוים ועומדים. וטוב ממנו הנפל – זה הבל אחיו יבכלומר זה שנפל הרוג וקבורה היתה לו. .
(מ"ר) אם יוליד איש מאה. דבר אחר אם יוליד איש מאה – זה אחאב שהוליד מאה בנים יגואע"פ דכתיב (מ"ב י') ולאחאב שבעים בנים בשומרת, אך זהו בשומרון לבד, וכנגד זה היו לו שבעים בנים ביזרעאל, ותפס המספר מאה ע"ש הרבוי הנפרז, וכמו בהוריות ג' ב' מאה שישבו להורות. ושנים רבות יהיה – שחיה שנים רבות, ונפשו לא תשבע מן הטובה – מממונו ידשחשק גם לכרם נבת היזרעאלי. , וגם קבורה לא היתה לו – דכתיב (מ"א כ"א) במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבת ילקקו את דמך, טוב ממנו הנפל – זה נבת היזרעאלי טושנפל הרוג ובא לקבורה. , כי בהבל בא – בלא תורה ובלא מעשים טובים.
(שם) נחת לוה מזה. משל לשני בני אדם שהיו באים בספינה, כשהגיעו לחוף ירד אחד מהם ונכנס למדינה וראה שם כמה מאכלים ומשקים ושלוה ומנוחה, כשחזר לספינה אמר לו חבירו מה ראית שם, אמר לו, ראיתי כמה מאכלים ומשקים ושלוה ומנוחה, אמר לו, כלום נהנית מהם, אמר ליה, לא, אמר ליה, אם כן נוח לי שלא עליתי ולא ראיתי, הדא הוא דכתיב נחת לזה מזה טזר"ל נחת לזה שלא ראה בתענוגים מזה שראה בהם ולא יכול להשיגם, כי היצה"ר והתאוה שולטין באדם יותר במה שהעין רואה, וכשרואין ואי אפשר להשיג הוי הצער מרובה, ומשל היא לנפל שלא ראה ולא ידע בטוב העולם שטוב לו ממי שראה וידע ואינו יכול להשיג כל מאווייו, כי לעולם לא יסתפק האדם והנפש לא תמלא. .
(שם) כל עמל האדם לפיהו. א"ר שמואל, כל מה שיעמל אדם ויסגל מצות ומעשים טובים בעוה"ז אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו יזהוא ע"ד מ"ש חז"ל עה"פ כל הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה תהלל יה, והוי כונת המאמר דגם בשביל הטבה זו לבד מצד הקב"ה לא יספיקו לאדם כל מצות ומע"ט, ומכ"ש אם עוד מוסיף הקב"ה להטיב עמו. , וגם הנפש לא תמלא – אפילו הוצאתה אינה ממלאה את הגומא יחר"ל גם צער יציאת הנפש מן הגוף אינו מספיק לכפר עונותיו של אדם שעושים פגם וחסרון גדול בנפשו כעין גומא. .
(מ"ר) כל עמל האדם לפיהו. א"ר חנינא בר יצחק, כל מה שיעמל אדם מצות ומעשים טובים – לפיו הוא עמל ולא לפי בנו ולא לפי בתו יטצ"ל דאיירי בזכיות לעוה"ב, והוא כמ"ש בסנהדרין ק"ד א' ברא מזכה אבא, אבא לא מזכה ברא, אבל בזכיות לעוה"ז כתיב ועושה חסד לאלפים, וגם כתיב זכור לאברהם ליצחק וליעקב, וכן נתבאר ממקור אותו הענין שחידשו יחד בסנהדרין שם, שאמרו שם אין אברהם מציל את ישמעאל, ובתורה הלא כתיב מפורש (פ' לך) שאמר הקב"ה לאברהם ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו', והיינו ששמע לתפלתו עליו, ועל כרחך צ"ל כמש"כ דזכות אבות לבנים הוא רק בעוה"ז, משא"כ זכות בנים לאבות הוא אפי' לעוה"ב, ועי' תוס' סוטה י' ב'. ואמנם לא קשה לפי"ז מ"ש ולא לפי בנו ולא לפי בתו, הלא כנגד זה י"ל לפי אביו ולפי אמו, וא"כ קשה הלשון לפיהו, יען דהא דמזכה אותם הוא רק במותם, והזכות בא ממילא מפני שנראה שחנכו בדרך טובים, אבל עיקר זכות המצוה שייך להבן. , וגם הנפש לא תמלא, שלפי שהנפש יודעת שכל מה שהיא עמלה לעצמה היא עמלה – לפיכך אינה שבעה לא תורה ולא מע"ט.
(שם) וגם הנפש לא תמלא. מכאן שהנפש אינה מחזקת טובה לבעליה כיתבאר עפ"י הלשון במ"ר פ' ויקרא פ"ד כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו לפי שהיא מלמעלה, ור"ל כל הנאות זמניות שמעדן האדם בהם את נפשו, משל לבת מלך שניסת לבן כפר אע"פ שמאכילה מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו, למה, לפי שהיא בת מלכים, ולפי"ז הוי הפירוש אינה מחזקת טובה – לפי שאינה שבעה. .
(שם) מה לעני וגו'. מה לעני יודע להלך נגד החיים, אלא מה יעשה ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו כאר"ל איך העני בדעת ילך נגד חיי עולם הבא, שהוא יודע בה בכלל אלא אינו יודע איך לקנותה, ילך אצל חכם בתורה ויבאר לו מה שיעשה לתכלית זו. .
(שם) מה לעני וגו'. דבר אחר מה לעני יודע להלך נגד החיים – מה לעני בנכסיו להלך אצל העשיר, מה יעשה ילך ויעסוק בפרקמטיא כבר"ל אל לעני לילך לעשיר להשתתף עמו, דכיון שזה עשיר וזה עני אין להם שיתוף ואחוה, אלא ילך ויעסוק בפרקמטיא לבדו. .
(שם) מה לעני וגו'. דבר אחר מה לעני יודע להלך נגד החיים – מה יעשה במשא ומתן, ילמד אומנות והקב"ה מפרנסו ויחיה כגר"ל העני שאין לו כל טוב לו ללמד אומנות מאשר לעסוק בפרקמטיא, כי באומנות אין חשש הפסד כמו בפרקמטיא, וגם פרנסתו יותר בטוח וכמ"ש (סנהדרין ז' א') שב שני הוי כפנא ואבבא דאומנא לא חליף. .
(שם) טוב מראה עינים וגו'. אמר אביי, לפי שהסומין אוכלין ואינן שבעין, לפיכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא, אמר ר' זירא, מאי קרא, טוב מראה עינים מהלך נפש כדעיין מש"כ לעיל בפרשה הקודמת פסוק י' בדרשה ברבות הטובה רבו אוכליה, וצרף לכאן. .
(יומא ע"ד ב׳) טוב מראה עינים וגו'. אמר ר"ל, טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה, שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש כהלפי שבמראה עינים לא תפסק קורת רוחו. .
(שם שם) טוב מראה עינים וגו'. טוב מראה עינים מהלך נפש – טוב מי שהוא מבאר משנתו ממי ששונה ורגיל בהרגל לשון והולך כור"ל בלא עיון ובינה יתירה. .
(מ"ר) מה שהיה וגו׳. מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם הראשון שנאמר ויקח ה"א את האדם כזלא נתבאר יפה שייכות זה הפסוק לכאן, ואולי צ"ל שנאמר הן האדם היה, ודרש ברמז מה שהיה. , ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין איזה הוא, מה עשה המלך, דחפו לשלישו והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם כחאבל בהקב"ה כתיב לא ינום ולא יישן, וענין טעותם יש לכוין בענין הכתוב בצלם אלהים ברא אותו, ועיין בחולין צ"א ב' עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ופירש"י פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב. .
(שם) מה שהיה וגו׳. דבר אחר מה שהיה זה משה כטדכתיב ביה ומשה היה רועה. , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר ליה הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳.
(שם) מה שהיה וגו'. מה שהיה זה ירמיהו לדכתיב ביה אשר היה דבר ה' אליו. , ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל שהוא נביא, שנאמר (ירמיה א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך לאוזהו כבר נקרא שמו, ומ"ש ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו כשאמר לו הקב"ה אל תאמר נער אנכי. .
(שם) ולא יוכל וגו'. ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו – במשה איירי, כשאמר ליה להקב"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳, אמר ליה הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה לבהרבותא בזה אע"פ דבמעשה העגל טען עמו עד שפעל אצלו למחול לישראל, אבל הכא לא דן עמו. וי"ל בטעם הדבר משום דהתם היתה הטענה בזכות הרבים, וזו היא שעמדה לו להוסיף עוז ואומץ, משא"כ הכא שבשביל עצמו לבד ביקש. .
(שם) דברים הרבה מרבים הבל. כגון מגדלי קופות וחתולות וחולדות הסנאין ואדני השדה לגחיה הגדלה מן האדמה, ועיין מש"כ בתו"ת פ' חקת בפסוק וכל אשר יגע על פני השדה. וכלב הים, מה הנאה יש מהם, או עקיצה או נשיכה או פצע או חבורה.
(שם) מה יותר לאדם. מעשה באדם אחד שהיה מסקל מתוך שדהו לרשות הרבים, אמר לו חסיד אחד, למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך לדדשמא אתה עתיד למוכרה, ונותן לתוך שלך, דרשות הרבים כל ימי חייו הוא שלו. והיה זה שוחק עליו להשלא הבין טעם הדברים. ומזה ראיה דעיקר הגירסא כמו בגמ' ב"ק נ' ב' מעשה באדם אחד, ולא כמו במדרש מעשה בחסיד אחד, דאם היה חסיד היה מבין בטעם הדברים, וגם איתא בגמ' שהחסיד קרא לאיש הזה ריקה. , לימים נצרך אותו האיש ומכר את שדהו והיה מהלך ברה"ר ונתקל, אמר, לא על חנם אמר לי אותו חסיד נותן לרשות שלך, הדא הוא דכתיב מה יותר לאדם לור"ל מה יותר לאדם בקנין שלו, אחרי דמה שהיא שלו לא שלו הוא, דאפשר שימכרנו מחמת דחקו, וכמעשה זו. .
(מ"ר) כי מי יודע וגו'. כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל, א"ר פינחס, הואיל והבל הם ימיו של אדם ומספר הם וכצל הם, א"כ מה הנאה יש לו בחיים, אלא יתעסק בדברי תורה שכולן חיים לזדרש מה טוב לאדם בחיים שטוב לאדם שיאחז בחיים אלו דברי תורה, שנאמר בהם כי היא חייך ואורך ימיך, וכמש"כ ובחרת בחיים. .
(שם) אשר מי יגיד וגו'. אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו [וסמיך ליה טוב שם משמן טוב], אמר שלמה אני אגיד לך מה טוב מכולי – טוב שם משמן טוב לחר"ל אנכי אגיד מה טוב מכולן שיהיה אחריו, היא שם טוב, והיינו שאם נשאר לאדם אחריו שם טוב הוא טוב מכל הנשאר אחרי, ויתבאר מיד מזה בתחלת פרשה הבאה. .
(שם) ויעשם כצל. איני יודע אם כצלו של כותל, של דקל, שיש בהם ממש, בא דוד ופירש (תהלים קס"ד) ימיו כצל עובר, כצלו של עוף הפורח וצלו עמו לטר"ל כי הצל שבכותל ושבדקל מתעכבים מעט במקומם משא"כ צל עוף הפורח שבואו וצאתו יחד כהרף עין. .
(שם)